עניינה תובענה זו, בעתירת התובע להשיב לו כספים שנתן לבנה של הנתבעת, לפירעון חובותיו.
התובע טוען כי מדובר בהלוואה, בעוד הנתבעים טוענים כי מדובר במתנה. עם מי מהם הדין?
א.
רקע והליכים:
התובע והנתבעת 1 הכירו בספטמבר 2009. הוא אלמן, והיא גרושה הצעירה ממנו בכעשר שנים, אימו של הנתבע 2. השניים בילו יחדיו ואף סעדו יחדיו משך כשלוש שנים, כאשר ברקע חילוקי דעות בענייני כספים וחתימת הסכם ממון.
בינואר 2010 נתן האיש 112,000 ש"ח לשם פירעון חובות בנה של הנתבעת בהוצל"פ, אשר מעולם לא הושבו לו. התובע טוען כי מדובר בהלוואה אותה יש להשיב, בעוד הנתבעים טוענים כי מדובר במתנה. פנייתו של התובע לנתבעים לא סייעה בידו, ועל כן נפתח ההליך המשפטי.
1. ביום 10.12.12 הגיש האיש
כתב תביעה, בו ציין כי אכן עמד בקשרי ידידות עם הנתבעת 1. ואולם, בשלב מסויים התברר כי בנה (הנתבע 2) חב סכום כסף כבד בבנק, ועל כן העביר התובע לחשבון הבנק של הנתבע 2 סכום של 112,000 ש"ח באופן הבא:
ביום 4/1/10 הפקיד בבנק לאומי סכום של 37,000 ש"ח
וביום 11/1/10 הפקיד בבנק הפועלים סכום של 75,000 ש"ח.
לטענתו, הנתבעים הבטיחו להשיב הכספים תוך שנה, אך לא עשו כן.
באפריל 2012 פנה חברו של התובע את הנתבע ואל בנה, בשתי שיחות טלפון נפרדות בבקשה להשבת הכספים. הנתבע 2 הפנה את החברלאימו (הנתבעת 1), אשר סירבה לשוחח עם החבר בטענה כי הדבר אינו מעניינו. בנוסף, הכפישה באזניו את התובע.
נוכח האמור לעיל, מבקש התובע קבלת הכספים, להם הוא זקוק בשל מצבו הרפואי הירוד, ובשים לב לגילו המתקדם.
2. כתב התביעה הוגש תחילה לבית משפט השלום, אך הנתבעת העלתה טענת חוסר
סמכות עניינית בטענה כי הצדדים הינם ידועים בציבור. הצדדים הגיעו להסכמה (ללא צורך בהכרעה לגבי שאלת היותם ידועים בציבור) וביום 30.12.12 הועברה התובענה לבית המשפט לענייני משפחה.
3. ביום 14.1.13 הוגשו שני
כתבי הגנה נפרדים מטעם הנתבעים, באמצעות אותו עורך דין. טענתם המרכזית היא כי מדובר במתנה ולא בהלוואה, אשר ניתנה ביזמת התובע, ללא כל הסכם הלוואה. זאת, בדומה למתנות אחרות שהעניק התובע לנתבעת, כגון רכישת מזגנים לדירתה, מימון צביעת ביתה, מימון חופשות בארץ ובחו"ל, רכישת מצרכי מזון לביתה ועוד. לפיכך, טועניםכיאיןמקוםלחייבםבהשבתהכספים.
4. ביום 8.7.13 התקיימה
ישיבת קדם משפט , בה הוצע לצדדים לסיים התובענה בהליך לפי סע' 79א לחוק בתי המשפט, אלא שלא הושגה הסכמה בעניין זה.
ביום 29/9/13 התקיימה
ישיבת הוכחות, במהלכה נחקרו התובע , הנתבע 1 והנתבעת 2.
5. ביום 8.10.13 הוגשו
סיכומי התובע, בהם חוזר על עמדתו העקרונית לפיה מדובר בהלוואה על פי הסכם בעל פה. לחלופין, גם את מדובר במתנה עומדת לו הזכות לחזור בו ממנה. טענותיו מתבססות הן על חוק החוזים והן על חוק עשיית עושר ולא במשפט.
6. ביום 7.12.13 הוגשו
סיכומי הנתבעים, בהם חוזרים על טענתם כי מדובר במתנה, ועל כן מבקשים לדחות התובענה, תוך הפניה לעדויות הנתבעים, אותן מבקשים להעדיף.
ב.
המסגרת הנורמטיבית:
סע' 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, קובע את
חובת תום הלב, כדלקמן: